וישיבה הושיבו על קברו

ירושלים. שכ' סנהדריה המורחבת. בנין .107 במשך שנים רבות הכירו את הדירה בקומה הראשונה. אלפי יהודים יוצאי בריה"מ לשעבר הכירו את הכתובת. נהרו לשם תמידין כסידרן. מי לברית מילה שנערכה בבית, חופה וקידושין לבני זוג, מי לשמוע שיעור, להתייעץ, נשים רבות שהגיעו כדי להתירן מעגינותן, לבקש ברכה, או "סתם" לשפוך את הלב.
   

גם אנחנו הכרנו את הבית. ביקרנו שם אין ספור פעמים והיינו עדי ראיה ושמיעה למעט מזעיר לכל מה שהתרחש בתוך הבית ובסביבתו. ידענו ושמענו עוד הרבה לפני שכולם ידעו ושמעו. כל הבית התנהל וחי סביב רבי יצחק ומשפחתו. הסיפורים המופלאים אודותיו, ובעיקר, היינו עדים שנה אחר שנה למאמצים הבלתי נלאים והבלתי פוסקים, כדי להעלות את רבי יצחק זילבר ומשפחתו לארץ. 

לאחר שנפתח מסך הברזל מעל מדינות בריה"מ לשעבר, החלו יהודים (ולצערינו גם גוים רבים) לעלות לארץ הקודש. כל יהודי יכול היום לעלות לארץ בקלות וללא כל קושי, אך לא כך היה עד לפני שנת תש"ן. שערי בריה"מ היו סגורים ונעולים על סורג ובריח, אין יוצא ואין בא. מתי מעט עלו, זעיר כאן זעיר שם, וגם אלו שהצליחו לעבור את גדרות הברזל, הרי שזה היה לאחר מאמץ שקשה לתארו במילים.  

באותם ימים, הדרך היחידה להעלות יהודים לארץ, היה בהגשת בקשה ל"איחוד משפחות". וכך, שנה אחר שנה, הכינו בבית את ערימת המסמכים והטפסים המיוחדים של בקשת האיחוד, ולאחר מכן לעמוד בתור ארוך ומתמשך כדי להגיש את הבקשה, ולחכות. זה התחיל בשנת תשי"ז, מיד עם עלייתם של הורי זצ"ל ארצה. ההמתנה היתה מורטת עצבים. התפילות הרקיעו שחקים, אבל עדיין לא הגיע עת הישועה.  

בשנת תשל"ב התרחש הנס הגדול. בארכיון המילים אין בנמצא שום מילה ובוודאי לא משפט, שיוכלו לתאר את השמחה האדירה, את ההתרגשות, את הדמעות שזלגו מעינינו כשהבשורה הגיעה. אך עד שכף רגלם לא דרכה בארץ הקודש, עדיין היה קשה להאמין. ככלות הכל, המתנה מורטת כאב ודמעות של למעלה מ-15 שנה, התקווה הגדולה והאכזבה האיומה שבאה מיד אחריה, הותירו אותנו חדורי אמונה מחד, אך גם הכרנו היטב את הרשעות של הקומניסטים הארורים.    

וביום בהיר זה קרה. לא היתה שמחה גדולה מזו בעת שנסענו למרכז הקליטה בשכונת קטמון ט' בירושלים, כדי לראות במו עינינו את רבי יצחק ומשפחתו. "איחוד המשפחות" היה בעוצמה שקשה לתארה. עלייתו של רבי יצחק לארץ, הכתה גלים. רבים מיוצאי רוסיה ובעיקר מהעיר טשקנט בה התגורר בשנים שלפני עלייתו לארץ, שמעו על בואו, והבית הקטן בקטמון ט' הפך למוקד עליה לרגל. 

השינוי הדרמטי בה יצא שמו ושמעו של רבי יצחק החוצה, התרחש חודשים ספורים לאחר שעלה לארץ. היה זה כאשר התבקש לשמש כ"אורח כבוד" בדינר הגדול שנערך באותה שנה בארה"ב עבור "החינוך העצמאי". מיד עם רדתו מכבש המטוס בניו-יורק, הוא הוזמן למעונם של מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל, שביקשו לשמוע מכלי ראשון על המתרחש ברוסיה, אך בעיקר, לראות את רבי יצחק. לראות יהודי שמסר נפשו על שמירת התורה והמצוות במסירות נפש עילאית. 

למפגש אחד היתה השפעה מכרעת. היה זה כאשר רבי יצחק הגיע לביתו של מרן רבי יצחק הוטנר זצ"ל, שביקש לשמוע כיצד הצליח לעבור את שנותיו בבית הסוהר הסובייטי ולא לחלל ולו שבת אחת. איך הצליח לשמש כמורה ולא לחלל שבת אחת. כיצד הצליח לחנך את בנו ובנותיו על ברכי התורה, ולא רק. כבר באותם ימים יצא שמו של בנו, הגאון רבי בן-ציון שליט"א שהגיע לארץ כבחור, כתלמיד חכם מופלג.    

הגר"י הוטנר זצ"ל האזין במשך שעה ארוכה לדברים, עד שרבי יצחק חש שלא בנוח שהוא גוזל את זמנו בסיפורים על עצמו, וביקש להפסיק את השיחה. הגר"י זצ"ל נענה על אתר: "תמשיכו לספר ואיפה שאתם רק יכולים. תהיו החפץ חיים ליהודי רוסיה". ומאז התחיל רבי יצחק לספר ולא הפסיק עד אותו יום מר ונמהר בח' אב לפני שנה.    

לאחר שהיה של שנה בשכ' קטמון ט', עבר רבי יצחק ומשפחתו לסנהדריה המורחבת, ותוך זמן קצר הפך הבית לתל תלפיות. כפי שתיארנו בתחילת המאמר, שימש הבית למטרות רבות ומגוונות. במשך שנים היה אפשר לראות את רבי יצחק הולך בזריזות רבה למסור שיעורים, אם ב"שבות עמי", בישיבת "דבר ירושלים", בישיבת "שובו", לבית הכנסת בשכ' פאג"י, או להרצאות וחוגים שנערכו בשכונות העיר. משעת בוקר מוקדמת ועד השעות הקטנות של הלילה, היה רבי יצחק עסוק וטרוד.    

אך מוקד הפעילות העניפה שלו, היה בבית. שם קיבל את צאן מרעיתו, שם נערכו בריתות לרוב, ובשנים האחרונות גם שיעורי תורה, כשהבית היה צר מלהכיל את כל הבאים. בשלב מסויים החליטו מנהלי ארגון "תולדות ישורון", הארגון שהפך לכתובת המרכזית לכל הפעילות העצומה והמופלאה בקרב יוצאי רוסיה - לבנות בצמוד לבית בית מדרש גדול, אך רבי יצחק כבר לא זכה למסור שיעור במבנה החדש.    

בתום י"ב חודש מהסתלקותו של הגאון והצדיק רבי יצחק יוסף זילבר זצ"ל, ביקשנו לשוחח עם בנו וממשיך דרכו בקודש, הגאון רבי בן-ציון שליט"א המתגורר בסמוך מאוד לבית אביו זצ"ל. בדרך אליו ביקשנו להתרפק ולהזכר בימים אחרים. חשבנו למצוא בית ריק ושומם. התקרבנו לבית. לתדהמתינו הגדולה, בקעו משם קולות רמים. קולות של ריתחא דאוריתא. 

במבנה החדש פגשנו כ-20 אברכים הוגים על תלמודם בהתמדה וביגיעה. כן. היו אלו תלמידיו של רבי יצחק, שהושיבו ישיבה על קברו. פשוטו כמשמעו. נותרנו עומדים משתאים לראות ש"עוד יוסף יצחק חי". הבית נותר על כנו, בלי שום שינוי. לרגע נדמה היה שעוד מעט קט יכנס רבי יצחק לבית, יחייך את חיוכו הכובש, יטפוח על השכם, יאמר איזה חידוש שעלה בראשו בדרך לבית. אך לא.    

המשכנו לביתו של רבי בן-ציון שליט"א. נועדנו איתו לשיחה ארוכה וביקשנו לשמוע על החלל הגדול שהותיר אביו זצ"ל. השיחה הופרעה כל הזמן פעם אחר  פעם. לא הבנו את תוכן השיחות שהתנהלו בשפה הרוסית. ישבנו והבטנו בו וראיתו את בבואת אביו זצ"ל. את הפשטות, הצדקות, ההמשכיות, הכוחות, המסירות, ובעיקר את האמת, המידה שהיתה טבועה עמוק באישיותו של רבי יצחק. בקשנו לשמוע ולדעת את השפעת חסרונו של רבי יצחק. האם וכיצד זה השפיע על הפעילות העניפה, האם ח"ו נרשמה נסיגה בפעילות. רבי יצחק איננו ואנה אנו באים.    

בנו וממשיך דרכו הרה"ג בן ציון זילבר שליט"א עונה לשאלתינו באותה נעימות ומאור פנים שכה אפיינו את אביו זצ"ל. "תנועת התשובה, ברוך ה', מתרחבת וגדלה, כל מוסד וארגון בפני עצמו, כך שכל הפעילות של 'קירוב' מתרחבת. הרבה אנשים שלא שמרו תורה ומצוות מתחילים לשמור, כאלו שלא למדו מתחילים ללמוד". 

בדרכו ממש? האם פוסעים בעקבות העמוקים שטבע אביכם זצ"ל, או שמה דרך היא משלכם?    

הגרב"צ: יש דברים שלקחתי מאחרים, מראשי ישיבת מיר זצ"ל מרנן הגאונים רבי חיים שמואלביץ, רבי בייניש פינקל ורבי נחום פרצוביץ. אחרי החתונה, הייתי זמן מסויים עם חמי הגאון הגדול רבי ברוך רוזנברג זצ"ל ועם יבלחטו"א הגאון הגדול רבי חים קניבסקי שליט"א ועוד.    

מה היה המסר העיקרי שלו?    

הגישה שלו היתה לעשות דברים שהם למען כלל ישראל. השינוי הגדול אצלו התחיל לאחר השיחה שלו עם רבי יצחק הוטנר זצ"ל, וכמובן שאין מקום להשוות כלל בין אבא זצ"ל למרן החפץ חיים, אבל יש כמה קווי דימיון ופעילות משותפים, וזה אחד מהם - עשיה למען כלל ישראל. ידוע ומפורסם, שכל הדברים שמרן החפץ חיים עשה, היו בשביל כלל ישראל, אם זה 'שמירת הלשון', ה'משנה ברורה' ועוד, וכך גם נהג אבא לפעול, בדברים שיש בהם תועלת לכלל ישראל. יש עוד נקודת דימיון מרכזית; דבריו של אבא זצ"ל היו מקובלים על כולם. גם הספרים שכתב, התקבלו בכל החוגים, קרובים ורחוקים, חסידים וליטאים כולם. דברי התורה שאמר, היו מלאי חיות. הוא יכול היה לחזור על אותו ווארט כמה פעמים, ותמיד זה היה עם אותו חיות. כך היה כשדיבר על התורה שהיא אמת, על דברי הנביאים וכיו"ב, ותמיד נאמרו הדברים באותה התלהבות וחיות כמו שנאמרו בפעם הראשונה.    

באילו ספרים מדובר?    

בראש ובראשונה יש את הספר 'ולהבה לא תבער בך', שהופץ בעשרות אלפי עותקים ברוסיה ובארץ, ספר שהיתה לו השפעה גדולה מאוד על הקוראים. פגשתי לא אדם אחד שאמר לי, שחזר בתשובה בזכות קריאת הספר הזה. בספר הזה יש שלושה קווים מרכזים; הראשון והעיקרי - נבואות וקיומן, זה שדברי התורה והנביאים אמת, שדבר אלוקינו יקום לעולם. השני; שכר ועונש. הדברים נכתבים בשיא הבהירות והחריפות, שיש שכר על קיום המצוות ועונש וצרות על העבירות, ושכל קיום כלל ישראל תלוי בקיום התורה. כשעם ישראל הולך בדרך התורה הוא מצליח ואם ח"ו לא... מעניין הדבר, שלמרות שהדברים נכתבו בצורה כזו, קרובים ורחוקים כאחד קראו והושפעו. השלישי; הקשר בין הקב"ה לעם ישראל.

יש ספרים נוספים, כמו שיחות על פרשת השבוע, יש ספר נוסף 'אני לדודי' על מסירות הנפש של יהודים להקב"ה ולקיום התורה והמצוות, ויש את הספר 'להיות יהודי' שהודפס ברוסית ממש לפני שאבא זצ"ל חלה, שיש לו ביקוש גדול בקרב יוצאי רוסיה, ואי"ה בקרוב נקווה להוציא את הספר בעברית. יש גם קלטות של שיעורים שמסר על פרשיות השבוע וכן על ספר תהילים וגם על חלק נביאים וכתובים שמופצות בקרב הציבור הרחב.  

מה הקו המנחה אתכם בפעילות לקירוב יהודים יוצאי רוסיה?    

הרצון הוא שכל אחד יגיע לפי מה שהוא מסוגל ויכול. ברור שהשאיפה היא, שהם יהיו בני תורה, אבל לא כולם יכולים ומסוגלים להגיע לזה. בכוללים שלנו המסלול בדרך כלל הוא, שהם מתחילים להיות שומרי מצוות, ויש כאלו שגם נכנסים ללמוד בישיבות. זה הרבה תלוי בגיל ובמצב שהם נכנסים לעולם התשובה. זה גם הרבה תלוי בכל מקרה בכוח ההשפעה של המסגרת, של החברותא וכיו"ב. 

הכולל הראשון שהוקם לפני 5 שנים, התחיל על-ידי הרב אברהם כהן (מנכ"ל ארגון "תולדות ישורון"). כשהוא עלה לארץ ומבחינה כלכלית דוקא היה מסודר, הוא חיפש חברותא לכמה שעות, וזה לא הסתדר. בכל מקום נוצרו קשיים מסיבות שונות. הוא סיפר, שדוקא במוסקבה יכול כל אחד למצוא מסגרת של לימוד, ודוקא כאן זה היה חסר מאוד. אני לא מדבר על ישיבה שנכנסים ללמוד לכל הסדרים, אלא אנשים שרוצים ללמוד רק חלק מהיום, ללמוד בחברותות. 

לאחר שהתחתן הוא יזם את הרעיון, שלכל אחד שרוצה ללמוד, יהיה חברותא. זה התחיל בחוג אצלו בבית שניהל אותו הרב אשר קושניר, אחד האברכים היקרים מיוצאי רוסיה. לאחר מכן ארגן 5 חברותות בביהכנ"ס "עזרת תורה" כאן בשכונה. הסדר היה כך: לקחו אברך שכבר למד כמה שנים שילמד עם אנשים שהחלו להתקרב ורוצים ללמוד. כך התחיל הכולל הראשון. לאט לאט זה הלך והתרחב. הגיעו אנשים מכל מיני מקומות ללמוד כאן, עד שהוחלט להרחיב את המסגרת הזו למקומות נוספים, וכך לחסוך מהאנשים את הטירחה להגיע מרחוק. כך פתחו בביתר עילית, נוה יעקב, נשר, נתניה, קרית ספר, רמות והיום ב"ה יש כבר 30 סניפים בכל הארץ. 

לפני שנה נפתח כולל מיוחד לאברכים חשובים יוצאי רוסיה בבית של אבא זצ"ל. מה עומד מאחורי הרעיון הזה?    

הגו רעיון עלה כבר לפני שנתיים, לגדל בני תורה יוצאי רוסיה שידעו הוראה. לקח זמן עד שהרעיון קרם עור וגידין. היה צורך להסדיר את כל הצד הארגוני של מימון הכולל, למצוא ראש כולל מתאים, ובסופו של דבר, לאחר פטירת אבא זצ"ל, זה יצא אל הפועל. מי שקיבל על עצמו לעמוד בראש הכולל, הוא הרה"ג ר' משה פט רובר שליט"א שיש לו ניסיון הרבה שנים בכולל מהסוג הזה, ובר"ח אלול הכולל נפתח עם קבוצה של כ-20 אברכים חשובים, וב"ה הכולל מצליח מאוד. מרגישים שם ריתחא דאוריתא, לא רק בסדרים, אלא גם בבין הסדרים. יש עמקות בעניני ההלכה שהם לומדים, ובשעות הערב האברכים הללו, הם ראשי כוללים ופועלים בסניפים של "תולדות ישורון" בקרב יוצאי רוסיה שרוצים להתקרב ליהדות. כאן המקום להודות ל"קרן וולפסון" שנטלה על עצמה את מימון החלק הארי של הכולל. 

הרב פט רובר: הפעילות של 'תולדות ישורון' מתמקדת באברכים שמארגנים כוללים במקומות שונים, שיעורי תורה וחברותות, פעילות שעיקרה בשעות הערב, אך היה רצון להקים מסגרת לאברכים שכבר נמצאים שנים רבות בישיבות ובכוללים, אברכים מהשורה הראשונה, ולהקים כולל שיעלה אותם לדרגה גבוהה יותר, שיהיו מורי הוראה, תלמידי חכמים, ובעצם המנהיגות הרוחנית ליהודי רוסיה. התגלגלו הדברים שהם הגיעו אלי לארגן את הקמת הכולל.    

הכיוון שלנו היה, להעמיד אברכים תלמידי חכמים. לא בגדר של 'איסוף ידיעות' ולימוד הלכה באופן מהיר ופשטני, אלא להכנס לעובי כל סוגיה וללמוד אותה באופן יסודי. פחות בכמות ובעיקר באיכות. יש לנו כבר ניסיון עם כולל דומה - 'אמרי יושר' שכבר קיים למעלה מ-20 שנה. בסייעתא דשמיא, יש כאן הצלחה גדולה. יש תוכנית לימודים מחייבת שכוללת גם מבחנים, כשכל המטרה היא, לגדל קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים, בבחינת טופח ע"מ להטפיח. 

בתום י"ב חודש להסתלקותו של הגה"צ רבי יצחק יוסף זילבר זצ"ל, נערכה עצרת מספד והתעוררות בהשתתפות ציבור גדול ונרחב ובהם רבים מתלמידיו מקרב מיוצאי רוסיה. את המעמד פתח בנו וממשיך דרכו הגאון רבי בן ציון שליט"א, שהביא את ה'ילקוט שמעוני' (שמואל א') על הפסוק 'ועלה האיש'; נתעלה בביתו, נתעלה בחצירו, נתעלה בעירו, נתעלה בכל ישראל, וכל עיליו לא היה אלא משל עצמו. "אפשר לדמות את המדרש לאבא זצ"ל, שכל הכוח שלו היה מפנימיותו, מעצמו". בהמשך דבריו סיפר על השיחה שהתקיימה בין רבי יצחק זצ"ל למרן הגר"י הוטנר זצ"ל. "תלמידים של אבא זצ"ל אמרו לי, שהם לא יודעים ממה נבנו יותר, האם מהלימוד שלמדו אצלו, או מהסיפורים שסיפר".    

לאחר מכן נשאו דברים הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, וחתנו של רבי יצחק זצ"ל הרה"ג רבי חיים זבדי שליט"א. את המשא המרכזי נשא הגאון הגדול רבי אהרן י. ליב שטינמן שליט"א, שבאופן נדיר ומיוחד, נשא דברי הספד על אישיותו המופלאה של רבי יצחק זילבר זצ"ל. 

ממשיכים מכוחו       

הפעילות העניפה של ארגון "תולדות ישורון" לא הופסקה לרגע. להיפך. היא הולכת ומתרחבת כל העת, והכל מכוחו של נשיא הארגון ומייסדו הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל. הארגון שהוקם לפני למעלה מחמש שנים, צמח במשך השנים הללו, ופעילותו כיום היא בהיקף חסר תקדים, כאשר הגרעין המרכזי לכל הפעילות הגדולה, הם קבוצה של מאות אברכים צעירים אשר למדו בהיכלי הישיבות הק' בארץ ובחו"ל, בני תורה אמיתיים, ויחד עם זאת, גם מלאי מרץ וחדורי יוזמה כדי להרחיב ככל האפשר את מעגל ציבור בני התורה מקרב יוצאי רוסיה.    

לאחר הצטרפותם של עשרות ומאות פעילים לגרעין הראשוני, שם הארגון את פעמיו להקמת ובניית קהילות חרדיות של יוצאי רוסיה בארץ הקודש, וזאת באמצעות פתיחת תוכניות לימוד בלתי תלויות ובמימון עצמי במקומות בהם יש ריכוזי עולים. במסגרת הארגון גם הוקם רשת שיעורים לנשים - "אשת חיל" - המתפתחת במהירות, בראשותה של הרבנית ח. קופרמן בתו של הגה"צ רבי יצחק זילבר זצ"ל.    

כאן המקום לציין, כי במשך השנים הושקעו משאבים ומאמצים ניכרים כדי לקרב את יוצאי רוסיה לחיק היהדות, לאחר ניתוק של דורות מכל זיק של יהדות. ההערכה הרווחת היא, כי נכון להיום ישנם אלפי משפחות יוצאי רוסיה שומרי תורה ומצוות, כאשר בראש כל הפעילות להחזרת יהודים לתורה ולמצוות, עמד רבי יצחק זצ"ל, אשר העמיד מספר רב של בני תורה, וכן הנהגה תורנית ורבנית לקהילות שהוקמו במקומות שונים ברחבי הארץ. 

הצימאון היה ועודנו אדיר. גם נשים מבקשות שיעורי תורה, קורה לא אחת, שבעלי תשובה מתחתנים בעודם באיבם, בתחילת דרכם, וצריכים הדרכה צמודה בכל נתיבות החיים בכל התחומים התורניים וההלכתיים. שיטתו של רבי יצחק זצ"ל בהדרכתו את תלמידיו היתה, לשבת וללמוד עם המתעניינים ביהדות, אם אפשר ברוסית, ב"חברותות" עם תלמידי חכמים, האמורים ללוות להדריך ולכוון אח"כ בכל הדרך, ובדרך כלל המאור שבתורה מחזיר למוטב.    

הצלחת "תולדות ישורון" באה לידי ביטוי לא רק בעובדה המרנינה שאנשים חוזרים בתשובה, אלא בכך שאנשים שהיו שנים רבות מנותקים מכל ניצוץ של היסטוריה ומסורת יהודית, מתחילים להכיר אותן. בהמשך יש כאלו שמחליטים לעשות ברית מילה, יש כאלו שפעם ראשונה בחייהם חגגו חג יהודי, יש כאלו שביקשו להתחתן כמנהג ישראל וכו'.