חשבון שבעים שנות שמיטה ויובל שלא נשמרו
בס"ד
חשבון שבעים שנות שמיטה ויובל שלא נשמרו
אמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק ה' משנה ט'):
"גלות באה לעולם על ע"ז ג"ע וש"ד ועל שמיטת הארץ". הנה השוו אותה לחמורות שבחמורות של חייבי כריתות ומיתות ב"ד שאמרו דוקא עליהם יהרג ואל יעבור וצ"ב למה מחמירים כ"כ בשמיטה שבגללה באה גלות הארץ?
ונראה שהביאור נמצא בדברי תורת כהנים בפרשת בחוקותי פרשה ב' ט' "אני אמרתי להם שיהיו זורעים שש ומשמיטים לי אחת בשביל שידע שהארץ שלי והם לא עשו כן לפיכך יגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל השמיטין שהיא חייבת לי שנאמר והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה בהשמה מהם והם ירצו את עוונם". עכ"ל התו"כ עפ"י הגהת הגר"א. היינו ששמירת השמיטה מציינת שהארץ שייכת להקב"ה ומשום כך התחילה התורה בלשון "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לד'". כשיש בעלים על הארץ הוא קובע מתי לעבד את האדמה ומתי לא ובשמירת השמיטה אנחנו מראים שהקב"ה הוא הבעלים על הארץ והוא קובע, ואם ישראל לא מראים בהתנהגותם את בעלות הקב"ה על הארץ אז הקב"ה מראה בעלותו על הארץ ומגרש אותם ממנה.
בפרשת בחוקותי בתוכחה כתוב:" והיתה ארצכם שממה ... אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ... כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה" (ויקרא כ"ו ל"ג- ל"ה).
"את אשר לא שבתה" כתב רש"י: "שבעים שנה של גלות בבל, הן היו כנגד שבעים שנות השמיטה ויובל, שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום, ארבע מאות ושלושים שנה, שלש מאות ותשעים היו שני עונם, משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים. ובני יהודה הכעיסו לפניו ארבעים שנה משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים, הוא שנאמר ביחזקאל (ד' ד') ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום, ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין, ועוד עשו שש שנים עד גלות צדקיהו הרי ארבעים ושש… צא וחשוב לארבע מאות ושלשים ושש שנה שמיטין ויובלות שבהם. הרי לארבע מאות שנה ששים וארבע, לשלשים ושש שנה חמש שמיטות הרי שבעים חסר אחת ואותו יובל שגלו שלא נגמר בעונם נחשב להם. (וזו כנראה הגירסא הנכונה עי' רש"י יחזקאל ד' ו' שכתב כן בפירוש) ועליהם נגזר שבעים שנה שלמים וכן הוא אומר בדברי הימים (דברי הימים ב' לו) עד רצתה הארץ את שבתותיה… למלאות שבעים שנה". עכ"ל.
לפי שיטת רש"י עבדו אדמת א"י ס"ט פעמים בשנות שמיטה ויובל, ושנת היובל האחרונה, שהיתה י"ד שנים אחר החורבן נחשבת להם, כיון שרוב היובל לא שמרו.
אבל באדרת אליהו להגר"א ז"ל דברי הימים ב' ל"ו כ"א חלק על רש"י, וזה לשונו: "דברי תימה הם, כי לא די שנגלו בעוונם אלא שנענשו על שנגלו, (ואם לפ"ז יענשו על כל השמיטין ויובל שבטלו בימי גלותם ע' שנה שיגלו בעוונם) ... ועוד, כי צירף רש"י כל פרטי השנים כולם כאחד וחלקם לשמיטות, והרבה מהן שחטאו ולא הגיע לשמיטה אחת, ופעם שחטאו ח"י שנים ועברו בהם ג' שמיטות גם יובל. והנה אפרש חשבון הנכון בקצרה ע"פ לוח משנות השופטים והמלכים ושנות השעבודים והקלקולים שהיה בימי כל אחד לפי חשבון הישר מסדר השמיטין והיובלות", ולא זכינו לחשבונות שמיטין ויובלות מהגר"א ז"ל.
נכדו של הגר"א ז"ל כתב סדר שנות השופטים והמלכים ושנות השמיטין ויובלות (נדפס באדרת אליהו על נ"ך). החישוב להלן בנוי בעיקרו על סדר זה של נכד הגר"א ז"ל.
נקדים חשבון שנים שבהן נאמר שעשו הרע בעיני ד', וודאי באותם תקופות לא שמרו שמיטה, שלכך זקוקים להיות בעלי אמונה ובטחון, ולא לחינם נאמר על שומרי שמיטה "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו".
א) בימי כושן רשעתים (שופטים ג' ז-ח): "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ד' ... וימכרם ביד כושן רשעתים ... שמונה שנים".
ב) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויחזק ד' את עגלון מלך מואב ... ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה" (שופטים ג' יב-יד).
ג) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד' ... וימכרם ד' ביד יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה" (שם ד' א-ב-ג).
ד) "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד מדין שבע שנים" (שם ו' א).
ה) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד' ... וימכרם ביד פלישתים וביד בני עמון ... שמונה עשרה שנה" (שם י' ו-ז-ח).
ו) "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלישתים ארבעים שנה" (שם י"ג א'). ובהם נכללו שנות אבצן, אילון, עבדון ושמשון.
ז) בימי עלי הכהן כתוב על בניו שהיו "בני בליעל, לא ידעו את ד'" (שמואל א', ב' י"ב). ואם על בניו לא השפיע, והעם הביט עליהם בבוז ולא עלו לרגל, אם כן גם על דורו קשה היה לו להשפיע. ובימי שמואל, כתוב: "ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות, ויעבדו את ד' לבדו" (שמואל א', ז' ד'). אם כן בודאי לא שמרו השמיטה בימי עלי.
החישוב המדויק של חשבון השמיטות תלוי במחלוקת רבנן ור' יהודה במסכת ערכין י"ב ע"ב, לדעת רבנן שנת החמישים היא שנת היובל בלבד, ומהשנה שאחריה מתחיל מנין שנות השמיטה החדשה, ואילו לר' יהודה שנת היובל עצמה היא השנה הראשונה לשמיטה החדשה.
להלן חשבון השנים לפי רבנן.
חשבון השמיטות והיובלות שלא נשמרו בימי השופטים
מספר השמיטות והיובלות | שנים |
1 (שנה 7 של כושן) | 8 בימי כושן רשעתיים |
3 (שנה 3, 10, 17 של עגלון) | 18 בימי עגלון |
4 (שנה 1, 8, 15, של סיסרא, ושנה 16 שלו-יובל) | 20 בימי סיסרא |
1 (שנה 4 למדין) | 7 בימי מדין |
3 (שנה 3, 10, 17 ) | 18 בימי פלישתים ובני עמון |
7 (שנה 2 של אבצן, שנה 4 של אילון, שנה 5 של אילון-יובל, שנה ג' של עבדון, שנים 17,10,3 של שמשון) | 40 בימי פלישתים (אבצן 5, אילון 9, עבדון 7 שמשון 19) |
6 (שנים 5, 12, 19, 20 - יובל, 27, 34) | 39 בימי עלי |
סך הכל: שנות השופטים 111 – 25 שנות שמיטה ויובל.
נכד הגר"א מעיר: "לא אכחד כי מצאתי כתוב בכתבים אשר לפני (כנראה של הגר"א), אצל עלי עד כאן עברו 25 שמיטות, וחסר לפני שש שמיטות, ושערתים מדעתי למצוא אותן אצל אבימלך תולע ויאיר, ועליהם אמר הכתוב "ויוסיפו לעשות הרע" (שופטים י', ה) מכלל דמעיקרא עשו רעה ג"כ, ואף כי לא ידעתי למה שש, הלוא נוכל למצוא ז' שמיטות", ע"כ הג"ה.
ובאמת שנות תולע ויאיר היו 6 שמיטות + יובל (בשנים 26, 25, 18, 11, 4 – יובל, 33, 40), אם כן יתקבלו לא 25 שמיטות כמו שכתב הגר"א רק 26, וכפי שתמה נכד הגר"א שם ונשאר בתמיה.
ונראה שיש לחשב את שנות עלי, ולא שנות תולע ויאיר, וכך יתקבלו בדיוק 25 שנים, וגם רש"י ביחזקאל (ד' ה') מנה ימי עלי משנות החטא. והראיה מ"ויוסיפו" אינה ראיה שסמוך לפני זה חטאו, כמו שכתוב אחרי אהוד "ויוסיפו לעשות הרע" ובימיו לא חטאו, ויש עוד מקומות שכתוב "ויוסיפו" ולפני זה לא חטאו, אך הכוונה "ויוסיפו" לשנים שלפני דלפני.
אחר זה מצאתי סדר עולם רבא בהגהות הגר"א פרק כ"'ו (נעתק מכתב יד הגר"א כפי שכתב ר' מנחם מענדיל משקלאוו בהקדמתו שם): 390 שנים שחטאו ישראל הם 240 של מלכי ישראל מירבעם עד שגלו ועוד 111 השעבודים בימי השופטים ול"ט של עלי הרי ש"צ 390 = 39 + 111 + 240 .
והן השנים שנאמר ביחזקאל (ד' ה-ו) "ואני נתתי לך את שני עוונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל. וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית. ונשאת את עוון בית יהודה, ארבעים יום יום לשנה, יום לשנה נתתיו לך". ועי' ברש"י שם.
חשבון השמיטות והיובלות שלא נשמרו בימי מלכי ישראל *
מספר השמיטות והיובלות | שנים |
3 (שנה 2, 9 16 מלכו) | 21 ירבעם בן נבט |
| 1 נדב בנו |
5 (שנה 1, 8, 15, 16 –יובל, 23 ) | 23 בעשא |
| 1 אלה בנו |
| ז' ימים זמרי |
1 (שנה 6) | 11 עמרי |
3 (שנה 2, 9, 16) | 21 בנו אחאב |
| 1 אחזיהו בנו |
3 (שנה 1, 8, 9 – יובל) | 12 יהורם |
4 (שנה 4, 11, 18, 25) | 28 יהוא |
2 (שנה 4, 11 ) | 17 יהואחז |
3 (שנה 1, 2 – יובל, 9) | 14 יהואש |
7 (שנה 38,37,30,23,16,9,2 - יובל) | 38 ירבעם |
| 1 זכריהו |
1 (שנה 6) | 10 מנחם |
| 2 פקחיה |
3 (שנה 1, 8, 15) | 20 פקח בן רמליהו |
3 (שנה 2, 9, 16) | 19 הושע בן אלה ** |
סך הכל: שנות המלכים 240 – 38 שנות שמיטה ויובל.
חשבון השמיטות והיובלות שלא נשמרו בימי מלכי יהודה *
מספר שמיטות | שנים |
3 (שנה 3, 10, 17) | 22 מנשה *** |
| 2 אמון |
2 (שנה 1, 8) | 11 יהויקים |
| 1 יהויכין |
2 (שנה 3, 10) | 11 צדקיהו |
סך הכל: שנות המלכים 47 – 7 שמיטות.
סיכום כללי: בימי השופטים 25 שמיטות ויובלות,
בימי מלכי ישראל 38 שמיטות ויובלות,
בימי מלכי יהודה עד הגלות 7 שמיטות.
סך הכל: 70 שנים בדיוק.
* שנות המלכים נכתבו כך, שלפעמים שנה אחת עולה לזה ולזה, ויש מקרים שמלך בחיי אביו.
** שנת ה- 17 של הושע היתה צריכה להיות שנת היובל, אבל היובל כבר בטל ורק מנו יובל לקדש שמיטות, בטבלה שנדפסה ע"י נכד הגר"א נרשם ג' שמיטות ויובל, ושכח, כי משגלו בני גד ובני ראובן (שמונה שנים לפני גלות עשרת השבטים) בטל היובל(ערכין לב,ב). ובמקום 4 שנים שעבדו באיסור אדמת א"י בימי הושע בן אלה צריך לחשב 3, כך במקום 71 יהיו 70 שנים בדיוק.
*** מנשה חטא 22 שנים בתחילת מלכותו ואחר כך עשה תשובה.
