לומדים תורה רק עם רוסים

"כבימאי סרטים לשעבר, אני עומד מול בית המדרש, ומנסה למקם כל אחד במקומו, להתאים בין חברותות, נושאי לימוד ועוד". הרב אברהם כהן, אברך שחזותו אינה מסגירה את עברו, ומרצו אינו מגלה על מוצאו, עומד מול בית המדרש המלא בחברותות, בכולל ערב שהקים על פי בקשת גדולי הדור. זהו הכולל החלוץ מבין חמשה עשר הכוללים הקיימים היום ברשת, שנתיים וחצי בלבד לאחר ה'סנונית הראשונה' בבית הכנסת "עזרת תורה" בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים.

בעת שעובר במבטו על פני הלומדים, משתהה מבטו על חברותא זו או אחרת, על אברך וותיק או בעל תשובה טרי והאור מנצנץ בעיניו אומר יותר מכל: כאן העתיד, מכאן תצא הישועה. כי לכל אחד המהנוכחים יש את הסיפור שלו, את הסייעתא דשמיא הפרטית כיצד הוא התגלגל, לאחר שבעים שנות קומוניזם, אל חיק היהדות ולימוד התורה.

לא מדובר בכולל ערב רגיל. כלל וכלל לא. החברותות מורכבות מאברכים בני תורה מובהקים, יוצאי רוסיה, ומיעוט קטן של אברכים ישראליים, הלומדים מידי ערב במשך שעה וחצי בחברותא עם עולים מרוסיה הרחוקים, בינתיים, מקיום המצוות. חלקם חיילים וסטודנטים, אך יש גם אנשים עובדים ואף אקדמאים או פנסיונרים.

הרשת היא חלק מארגון "תולדות ישורון" מייסודו וניהולו של הרב אברהם כהן. "כהן, הוא לא שם רוסי טיפוסי", הוא ממהר לספר כבר בתחילת המפגש. "השם במקור הוא כוגן, אך אחד מהסבים שלי היה קנטוניסט ואולץ לשנות את שמו לשם משפחה רוסי. במשפחה נותרה מסורת ששם המשפחה המקורי הוא כהן. סבי היה הגבאי בבית הכנסת הגדול במוסקבה, הוא נפטר ארבעים יום לפני שנולדתי, ואני כמובן נושא את שמו. זכיתי להיות מהילדים היחידים, שנולדו באותה תקופה ברוסיה, שזכו להכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני כדין..."

קשה לרבי אברהם לדבר על עברו. "זה לא רלוונטי", כדבריו. פניו מופנים לעתיד, לעשייה הגדולה, למהפכה. רק טיפין טיפין, אני מבין מול מי אני יושב, וכיצד הגיע רבי אברהם עצמו אל התורה, עוד ברוסיה.

למרות הקשר של משפחתו ליהדות, הוא גדל כנער רוסי ללא כל ידע על תורה ומצוות – ככל מי שחי מאחורי מסך הברזל. ברבות הימים הפך להיות במאי סרטים מצליח, ועסק גם באמנות הציור. כך הוא הגיע לביקור באיטליה – ערש האמנות – עוד לפני פרוץ הגלסנוסט, והתארח בבית של משפחה ניו קריסטיאנוס, מהקתולים החדשים, שהעניקו לו ספק תנ"ך.

הספר עצמו לא אמר לו הרבה, לא כאדם ולא כיהודי. הוא לקח אותו הביתה מטעמי נימוס אך לא חנן אותו במבט נוסף, והמשיך בחיי הקריירה שאותה פיתוח. רק לאחר תקופה, כאשר חלף רקע שיא בקריירה שלו בתום הסרטת סרט חדש, הוא הרגיש ריקנות והסתגר בסטודיו שלו למשך מספר שבועות מבלי שהוא עושה דבר – דבר מצוי ומקובל בקהיליית האמנים.

מחפש את האמת המוחלטת

עד שיום אחד הוא נתקל 'במקרה' בתנ"ך שקיבל, והתחיל לדפדף בו מרוב שעמום .. הדפדוף הפך לעיון והעיון לקריאה של ממש, קריאה שלא היה ניתן לעצור. בעקבות כך באו הספיקות והתהיות, האם אכן מדובר בתשובה לריקנות האם מדובר באמת המוחלטת מול בועת הבלוף בעולם הסוציאליטסי והקפיטליסטי גם יחד.

עדיין שבוי בספיקותיו ערך אברהם – אז ידוע בשם אלכסנדר – ביקור בארץ, וקרוב משפחה לקח אותו אל הכותל המערבי. מול החומה העתיקה נראה לפתע הכל אחרת. אברהם כבר ידה מה הכיוון, ומה הוא יעשה לכשיחזור לרוסיה – ללמוד תורה. לאחר שחזר עבר במאי הסרטים המצליחן ללמוד בישיבת "תורת חיים" במוסקבה, שמיסודו של הגר"מ סולובייצ'יק זצוק"ל. ומי שמתחיל ללמוד תורה זוכה לדברים הרבה...

רבי אברהם עלה לארץ, כשהוא כבר שומר מצוות ולומד תורה. הוא היה אז באמצע שנות השלושים לחייו. הוא נישא והקים כאן את ביתו. במקביל הוא חיפש מסגרת המותאמת לרוסים בגילאים האלה, אך לא מצא דבר. כבעל יוזמה, ולא פחות – חזון ומעוף, הבין ש'אם אין אני לי מי לי', ואם הציבור הרוסי לא ידאג לעצמו – אין מי שיעשה זאת.

את רעיונו ולבטיו הציג בפני רבו רבי יצחק זילבר, שהעלה את הנושא בפני גדולי הדור. כבעל כושר ארגוני מדהים התבקש רבי אברהם כל ידי מרן הגרי"ש אלישיב, והגאונים הגדולים רבי אהרן לייב שטיינמן ורבי חיים קנייבסקי להקים את הארגון ותוך זמן קצר אכן הקים מפעל כוללים שהולך וגדל, שחלקו הפך כבר להיות עצמאי ושולח ענפים ושורשים לכל עבר.

חלפה תקופה לא ארוכה עד שהתברר שרשת הכוללים שהקים ר' אברהם, היא הכתובת המרכזית אליה יכול לפנות יוצא רוסיה שחשקה נפשו בתורה. הארגונים הישראליים הפסיקו את פעילותם ונותרו רק מוסדות יהודים אליהם ניתן לפנות.

מסביר לנו רבי אברהם, ביום אברך בישיבת מיר בירושלים:

"רוב הארגונים הישראליים הפסיקו את פעילותם בקרב הציבור הרוסי. ' אור שמח', 'אש התורה', 'נווה ירושלים' וארגונים דומים נוספים, לא הצליחו לחדור אל המנטאליות הרוסית ולהגיע לנקודה היהודית שלהם ולשלהב אותה. דבר שהם כן הצליחו לעשות עם כל האוכלוסיות האחרות".

התברר, כי השיטה המקובלת בארץ לקירוב רחוקים, על ידי סמינרים והרצאות ממוקדות, אינה מתאימה בכלל לעולים מארצות חבר העמים. יש לכך כמה סיבות: ראשית, הציבור הרוסי מחפש את האמת המוחלטת, ולא רק הוואי ופולקלור, קיום מצוות וצורת חיים. אוכלוסיות אחרות מתחילות הרבה פעמים לקיים מצוות עוד לפני שהם משוכנעים שזו הדרך האמיתית, גם אם יש להם סימנים רבים לכך. רק במשך הזמן הולכת ומשתרשת בתת המודע התודעה שמדובר באמת מוחלטת. ציבור יוצאי מדינות חבר העמים, לעומתם, רוצה להיות בטוח שאכן מדובר באמת, עוד לפני שהוא מקיים את המצווה הראשונה.

ר' משה (אברך), יליד בריה"מ, מוסיף פרטים: "לרוסים אין כל בעיה לקיים מצוות. כל חייהם הם קיימו 'מצוות' ברודינה (המולדת) הסובייטית: מצעדי הראשון במאי, הצבעה למפלגה הקומוניסטית בבחירות, ועוד ועוד 'מצוות' קומוניסטיות למהדרין. הם יודעים שאין כל צורך להבין את המעשים שעושים, כך הם חונכו כל חייהם. הבעיה היא להפך: לעשות דברים רק בגלל שמשוכנעים שזו האמת.

"כל מי שגדל בעולם הדמוקרטי, החופשי, מעולם לא עשה דבר בלי להיות משוכנע שהוא נכון. הרוסי, לעומתו, מתחיל לחפש סיבות למעשים, דבר שלא היה מורגל אליו.."

מה שאומר: הרוסים שמבקשים לחזור בתשובה ולהתחיל לקיים מצוות אינם מתחילים מיד בקיום מצוות (פעולה חיצונית), את השינוי הם מתחילים כשהם בוחנים את הדברים במאזני שכלם (פעולה פנימית). המשמעות: תהליך ארוך ומייגע, מלא בשאלות, תהיות והתחבטויות, עד לחזרה בתשובה מלאה. הוא מתאפשר בגלל הנתק בין הציבור הרוסי לישראלי, שבמקרה זה הוא דבר מבורך. אין לחץ סביבתי, אין סטריאוטיפים מחייבים, וכל אחד יכול לצעוד בכיוון ובקצב המתאימים לו. הדבר דומה במקצת לתהליך חזרה בתשובה כפי שנעשה בחו"ל, עקב בצד אגודל, עד שהפנימיות גוברת וכובשת גם את החיצוניות.

בעצה אחת עם הצדיק, הגאון הרב יצחק זילבר, רבם של כל יוצאי רוסיה, הנחשב לסמכות רוחנית מוחלטת ואולי אף למיתוס גם בקרב הרוסיים החילוניים, התבקש רבי אברהם להקים מסגרת המותאמת לאוכלוסיה זו: הוא הקים כולל ערב, בו יכולים רוסיים שאינם שומרים מצוות ללמוד תורה בחברותא עם אברכים דוברי רוסית.

"יש לכך כמה מעלות: קודם כל, הקר האישי שנוצר בין האברך למתקרב, כאשר הלה עדיין כלל לא מעלה על דעתו לשנות במשהו את אורחות חייו. מעבר לכך, הקשר מבוסס על לימוד שבועי או יותר, בו רק לומדים תורה נטו.."

חבר מביא חבר

· מה לומדים?

"בעיקר גמרא, מכל דרגות הקושי, אבל גם דברים אחרים, כמו משניות, חומש ועוד. העמדת הלימוד במרכז, בלי להזכיר בכלל קיום מצוות, מושכת רבים לבוא וללמוד. קיימת בקרבם סקרנות טבעית, ואנו מאפשרים להם לקבל תשובות. כמו כן הוואקום הרוחני מחפש אפיק לתוכן. לימוד הגמרא הקשה יש לו אפקט נוסף: הלומדים מבינים מתחילה שהם בעצם אינם מבינים כלום. גם אינטלקטואלים שחונכו כל חייהם על כך שהם מהווים פסגת האינטלקט ואין מי שיכול ללמד אותם יותר דבר – מתמלאים בדרך ארץ מפני מקור החכמה הבלתי מובן הזה. במקביל, מושך גם הרצון לפצח את הקושי, ולהמשיך בלימוד..."

· מי מגיע אליכם?

"מגיל שבע עשרה ומעלה. יש אקדמאים, בעלי תואר דוקטור, ואפילו פרופסור, לצד הסטודנטים, חיילים וסתם אנשים עובדים המגיעים לאחר יום עבודה מלא בן שמונה שעות ללמוד תורה. יש יחסית הרבה רופאים, וכן אנשי היי טק. יש רוסים 'אשכנזים', ויש בוכרים ועוד ממזרח ברית המועצות לשעבר".

· ואיך הם מגיעים אליכם, או אתם – אליהם?

"בתחילה אכן היה קושי בחלק הזה. כמו כל העולים הלכתי לאולפן, אך עברתי את המסלול חמש פעמים, גם לאחר שכבר ידעתי את השפה, כדי ליצור קשר עם עולים חדשים, ומשם באמת הגיע הגרעין הראשון. היום הדבר כבר עובד בצורה של חבר מביא חבר, או אפילו כמה חברים".

פנינו לכמה מבין הלומדים באחד מהכוללים כדי להבין מהם מדוע פנו ללימוד תורה בה בשעה שכלל לא התכוונו לשמור מצוות. אחד המרואיינים, כיום אברך חשוב בכולל הר"ן בירושלים, עונה לנו בחיוך שובב: "מה השאלה? לימוד תורה! צריך להסביר לה זה חשוב?"

· אבל אז עדיין לא ידעת את זה...

"האמת היא, הייתי בסמינר של ערכים. מישהו שילם עלי, ולא היה לי נעים לסרב. בסמינר שמעתי מהרב יוספי שחייבים ללמוד. הלכתי ללמוד. זה הרי לא מחייב בכלל, מה רע בללמוד?"

מדריך טיולים, ששומר כבר שנתיים מצוות, אך צועד בקצב שלו, וראשו מעוטר עדיין בקוקו ארוך ומרשים, מספר שחבר הביא אותו לשיעור שאותו מארגן "תולדות ישורון", ומשם הוא הגיע ללימוד בחברותא. למעשה, מסבירים לי, אין הרבה רוסיה שיסרבו להכנס ללמוד בצורה חד פעמית, הוא הרי יכול לקום ולצאת ברגע שירצה. הוא יכול לבוא כמה פעמים ואז להפסיק. איש לא מחייב אותו להמשיך, ובודאי שלא לשמור מצוות. הכול בא רק מהבנה אישית.

המסגרת של השיעורים נועדה בעיקר לנשים, אך קיימות גם מסגרות כאלה לגברים. אל אחד השיעורים הגיע בקביעות, במשך שנתיים וחצי, יהודי, אקדמאי, מקורח, שזכה לסיים במסגרת זו את כל ה'מסילת ישרים', אך בקיום המצוות הוא לא התקרב ולו בצעד אחד. בסעודת הסיום על הספר, כשכל אחד ממשתתפי השיעור אמר כמה מילים לכבוד האירוע, הוא קם לפתע ואמר:

"השיעור לא גרם לי להתחיל ולקיים מצוות. אבל דבר אחר ברצוני לומר: לפני שהתחלתי להשתתף בו הייתי אתאיסט. היום אני מאמין באלוקים..."

ברוב הכוללים מתקיים בחלק הראשון של ה'סדר' שיעור, במשך כמחצית השעה, בנושאים שונים: גמרא, הלכה, השקפה, פרשת השבוע ועוד. הלימוד בחברותא מתחיל לאחר מכן.

בתחום הלימוד, כל כולל הוא אוטונומיה פרטית עם דרך שגיבש לעצמו. יש שבהם לומדים כולם את אותה הסוגיה בסגנון ישיבתי, ושי מקומות בהם לומדת כל חברותא לחוד, לפי הספר והנושא עליהם הוחלט.

מרץ ולהט הנעורים

השאיפה היא בעצם שהכוללים יהפכו ברבות הימים לעצמאיים, כך שתהיה אפשרות להרחיב את השורות. חלק מהכוללים כבר היום עצמאיים כלכלית, ודואגים בעצמם למלגות לאברכים. חלק קטן מהתמיכה לכוללים מגיע מקרן וולפסון, דרך תוכנית "יד לרב". מפקח מטעם הקרן מסייר בקביעות כדי לעקוב אחרי הפעילות. 'במקרה' פגשנו בו בעת שסייר באחד מהכוללים והחלפנו רשמים:

"זה דבר שאין שני לו. בכל מקום שאני מגיע אליו, בכל רחבי הארץ, יושבים ולומדים ברצינות. אין בכלל תופעה של מישהו שקם באמצע הסדר ממקומו, אלא לצורך חיוני ביותר. כשאתה עוקב אחרי השינויים, כשאתה רואה את האנשים המגיעים בקביעות למרות היותם כל כך רחוקים, אתה פשוט חש במהפכה בהתהוותה..."

במסגרת של חברותות לומדים בסביבות חמש מאות איש, חלקם מגיעים רק פעם בשבוע, ביום קבוע, אחרים מגיעים כמה פעמים ואפילו מידי יום. מעקב אחרי רשת הכוללים על פי דו"חות עונתיים מראה על גידול מהיר ומדהים. הרשת פרושה על פני כל הארץ, מחיפה ונשר בצפון, דרך נתניה, ברכפלד, מודיעין, בית שמש וביתר, ועד לאשדוד ואופקים בדרום, וכמובן חמשת הכוללים בירושלים.

הצלחה חסרת התקדים של "תולדות ישורון" בשטח הזה מעלה את השאלה המתבקשת מאליה.

· מה נשתנה הארגון הזה מהארגונים האחרים?

הרב כהן: "שלוש נקודות מכוונות אותנו:

קודם כל השיטה של 'אחד על אחד', בה לומדים בחברותא, ומתמקדים בלימוד עצמו ולא בשכנוע לקיום מצוות, וכן בפיתוח יחסים אישיים עם המתקרבים.

שנית, אנו כבני תורה רוסיים, מנהלים את הארגון בעצמנו. כאמור, חשוב לנו מאד ליצור קשר אישי עם האנשים מעבר ללימוד התורה. קיימים כל כך הרבה הבדלים, ומי שלא רוסי עלול לפספס, ובלא מודע לגרום למתקרב להירתע ואף להתרחק".

"דוגמא קטנה שלה לא מודעים ישראלים: בשר בקר נחשב בעיני הרוסים כמאכל סטנדרטי בכל יום. באירועים מיוחדים, חגים ועוד, מגישים עוף. אם יגישו לאורח, עולה חדש טרי מרוסיה, בשר, ולאחרים עוף, הוא עלול להיעלב. הישראלי כלל לא יבין מדוע, הוא הרי כיבד אותו במיוחד..."

"הנקודות השלישית היא, שהאברכים המלמדים אצלנו הם רק אברכים צעירים גילאים עד שלושים וחמש, אז עדיין קיים מרץ ולהט נעורים, דבר המשפיע רבות על צורת הלימוד ועל הקשר עם הלומדים. מדובר באברכים רוסיים שלמדו בעשור האחרון בישיבות קדושות בארץ, ונחשבים לטובי האברכים בכוללים בהם הם לומדים בשעות היום. אנו משתדלים לקבל רק אברכים שלמדו מעל שמונה שנים בישיבות".

התשלום עבור הפעילות הוא מעט גבוה מהנהוג לשלם בכולל ערב רגיל, עם זאת, כל שקל המושקע בפעילות הזאת יש לו תוצאות נטו. אם לדמות לעולם העסקים, מדובר בהשקעה נמוכה יחסית לעומת תשואה גבוהה. חניכים של כוללי הערב שהתחילו לפני שנתיים וחצי כסטודנטים או חיילים, הם יום אברכים בכוללים כמו כולל הר"ן בירושלים ועוד. בעתיד הם כמובן ישתלבו בפעילות, לאחר שיספגו מספיק כדי להתפיח אחרים.

יש גם הצלחות מסוג אחר שחשובות לא פחות. באחד מהכוללים לומד אדם שאינו מקיים מצוות, ואינו מתכונן לעשות כך גם בעתיד, מסיבותיו הוא. אשתו לעומתו חזרה בתשובה ומשתתפת פעילה בשיעורי הרשת תחת השם 'אשת חיל', והילדה שלהם לומדת בגן תורני. בעקבות הלימוד שלו הוא מבין שיש דברים בגו, וגם אם הוא עצמו לא מקיימם את המצוות הוא לא מפריע לאשתו לקיימן. הוא גם התחיל ללמוד פרשת השבוע, כדי שיוכל לבחון את בתו על מה שלמדה בגן, ולהבין את סיפורי פרשת השבוע והחגים.

אך בסופו של דבר, המטרה האמיתית היא להקים קהילות של רוסיים – שיפעלו לצד ובשילוב קהילות של ישראלים. התברר כי קשה מאד לרוסיים להשתלב בציבור הישראלי, והדבר אורך הרבה מאד שנים. קהילות כאלה יתנו את המענה לכך, וכמובן יהפכו למנוף לקרב עוד ועוד אחים תועים. ארגון "תולדות ישורון" מעודד הקמת שיעורים, סמינרים, כוללים, מניינים, גמ"חים וכן כל רעיון או יוזמה ברחוב הרוסי שיכולים לקדם את הקמת הקהילות בריכוזי העולים. הרב אברהם כהן ממתין לכל בשורה כזאת, וניתן ליצור איתו קשר בטלפון: 5400801-054. רק כך תצליח המהפכה הרוסית האמיתית, שניצניה המפוארים כבר מנצנצים ופרושים בכל רחבי הארץ.

עיתון "משפחה"

דב בן נון